מהי הקשבה ומהי המשמעות של תכונה זו ?באיזה אופן תכונת ההקשבה משפיעה על האופן בו הסובייקט רואה את האובייקט ובאיזה אופן האובייקט מצליח לראות את הסובייקט ?
חוסר יכולת ההקשבה הינה הבסיס להיווצרות קונפליקטים בין הסובייקט לבין האובייקט ,חוסר רצון או חוסר יכולת לראות את האחר,להתבונן פנימה ולהבין את צרכיו ורצונותיו.
על מנת לפתח את יכולת ההקשבה,עלינו להבין את המשמעות העמוקה שלה וכמו כן להבין את ההתפלגות של התכונה להקשיב.התכונה להקשיב מאוחזרת בהתאם לסיטואציה בה הסובייקט נמצא במישור הרגשי או במישור השכלתני .
המישור הרגשי הנו המרחב החברתי האישי ובין אישי,המרחב המשפחתי והמרחב הזוגי .
המרחב השכלתני הנו המישור הלוגי אשר ממקד את ההקשבה לאיסוף נתונים על מנת לבסס עמדה.עמדה המשרתת את האינטרסים אשר מקדמים את הסובייקט להשגה בהתאם ליעדים מולם הוא ניצב או מציב לעצמו.
אפשר וצריך לסווג את ההקשבה הרגשית במישור החברתי,משפחתי וזוגי כהקשבה אמפאטית .
הקשבה המתבוננת בסובייקט ומנסה להבין את התחושות הרגשיות ולהבין את האופן שהסובייקט מגיב לגירויים המשפיעים על ההתנהגות המונעת מרגש.
ההקשבה לאחר וההתבוננות בתחושה הסובייקטיבית של האחר,התחברות לתחושותיו ורגשותיו וכן היכולת להבין ו/או לחזות את ההתנהגות=אפשר להגדיר כאמפטיה
ההקשבה לרגשותיו הסובייקטיביים של האחר מצריכה יכולת הכלה מפותחת .יכולת זו צריכה להתקיים ממרחב הקשבה המנטרל את המרחב הרגשי ומאפשר לקיים מחשבה שכלתנית לוגית.מחשבה שכלתנית לוגית מאפשרת איסוף נתונים לוגיים אשר מייצרים תמונה מאוד ברורה שנותנת התבוננות בתחושותיו של הסובייקט ומונעת הצפה רגשית.
ההצפה הרגשית בתהליך ההקשבה תנטרל את יכולת האמפטיה. נטרול יכולת האמפטיה יצמצם את יכולת ההבנה של הסובייקט וכמו כן יגרום לסובייקט לחוש מאוים מפני שחוסר ההבנה מתורגם אצל הסובייקט כאשמה.כאשר הסובייקט מרגיש אשם הוא הסובייקט חווה פגיעות.פגיעותו של הסובייקט תיצור הצפה רגשית אשר תצמצם את תחושת הבטחון להביע.
ההצפה הרגשית של המקשיב מול ההצפה הרגשית של המביע יוצרות קונפליקט.המאפיין של קונפליקט זה הוא התפתחות של קונפליקט לא פתור. כאשר שני הצדדים ינסו לפתור קונפליקט על בסיס הצפה רגשית,אנו נפגוש סכסוך מנטלי לא פתור,כאשר הניסיון ליצור הקשבה בסיטואציה זו היא בלתי ניתנת להשגה. לכן,על מנת ליצור הקשבה צריכה להיות מוכנות רגשית גבוהה להקשיב על בסיס אמפטי המונע הצפה רגשית.
לקבל החלטה ולגשת לקונפליקט על בסיס אמפטי,מצריך יכולת מובחנות ויכולת צמצום המרחב הרגשי ומעבר לביטוי תחושות באופן לוגי ולא פוגעני יכולת הבעה לוגית ולא פוגענית מאפשרת לסובייקט לקיים הקשבה אמפטית ומצמצמת אצל הסובייקט את תחושת הפגיעות.מאפשרת פתיחות הבאה לידי ביטוי בתחושת בטחון ויכולת הבעה כנה מפני שהמקשיב מקיים קשב אמפטי ולא קשב שיפוטי.
כאשר אנו לומדים להתבונן באחר ובתחושותיו הסובייקטיביות,אנו מפתחים את המודעות למשמעות של ההקשבה העצמית.ההתבוננות בסובייקט מאפשרת להבין שבסיס הקונפליקט הוא חוסר היכולת של הסובייקט לאבחן ולהסביר את הסיבה שגורמת לו להרגיש את אשר הוא חווה ואת האופן שהוא מבטא ומסביר את הסיבה לתחושותיו.על מנת שהסובייקט יצליח להביע באופן מובן את תחושותיו, הוא צריך לנהל דו שיח פנימי עם עצמו על מנת לאבחן את הסיבה לתחושותיו.
אפיון תחושות של הסובייקט נקרא מובחנות.מובחנות הינה הקשבה,אך הפעם אנו מפנים את הקשב לעצמנו.
כאשר הסובייקט מנהל תהליך הקשבה לעצמו,הוא מצליח לאבחן את תחושותיו.את תחושות אלו הסובייקט יצליח להביע באופן לוגי המונע מהסביבה לחוש פגיעות,מפני שתהליך המובחנות הנו התבוננות פנימית המונעת את האשמה של הסביבה-הסובייקט לוקח אחריות.כאשר הסובייקט לוקח אחריות הנובעת מתהליך המובחנות שהיא ההקשבה לעצמי,מיפוי תחושות,ויסות רגשות-זהו תהליך המפתח חוזקות המפרות את תחושת הבטחון.
תחושת הבטחון מקנה לסובייקט את הבטחון לקיים שיח המבוסס על כנות וחוסר מוטיבציה לנהל שיח קורבני ופוגעני.
סיכום :
כאשר אנו לומדים לפתח את תכונת ההקשבה וכאשר אנו יודעים לאבחן בין הקשבה לוגית לבין הקשבה רגשית,אנו יכולים לגשת לרמת ההקשבה המתפלגת.להקשבה פנימית האדם מקשיב לעצמו,להקשבה חיצונית האדם מקשיב לסביבה.
הקשבה חיצונית- אני יכול להתבונן בסביבה ולהרגיש בטוח כי הסביבה אינה פוגענית ובכך לפתח חוזקות המבוססות על התבוננות ולהפנים שהסביבה אינה פוגענית והאנשים בסביבה אינם פוגעים אלא פגועים.
נתון המעורר הקשבה אמפטית.
הקשבה פנימית- מאפשרת לי להבין שאני פגוע ובעקבות זאת אני מקיים תהליך פנימי של מובחנות המאפשר לי לשקף את התחושות ואת הרגשות שלי.שיקוף המונע ממני לפגוע באחרים ונותן לי את הכוח לקיים תקשורת כנה עם הסביבה ולקבל מהסביבה בחזרה תקשורת אמפטית.
"מובחנות" מבוסס על מודל א.פ.ר.ת ומיושם על ידי שפת ה"אני".