הולדה ומשמעות הנפש

השליה ומי השפיר הנם סביבת הגידול של התינוק.סביבת גידול והתפתחות של תינוק מהווה סביבה נעימה שיש בה שקט,שלוה,נועם,רוגע מוחלט ובנוסף כמעט אפס מודעות לקונפליקט כגון תחושת רעב,חום,קור,פחד, רגש וכו'...

כאשר התינוק עובר את תהליך הלידה הוא חווה חוויה ראשונית שמופעלת עליו ודוחפת אותו מחוץ לאזור הנוחות שלו.מהי התחושה אותה התינוק חווה?מאידך,ברור לחלוטין שהתינוק עובר תהליך טראומטי המהול

בסוג של מצוקה וכאב.

מתוך התבוננות בתהליכי הלידה ברור שכאשר תינוק נולד שורר שקט של מספר שניות ולאחר מכן התינוק פורץ בבכי,בכי המביע הבעה אך אינו מובן לנו.בכי זה ממלא אותנו ברגש,רגש המעודד צורך להקשר לתינוק ורצון עז לטפל בו,לחבק ולהעניק לו חום הממלא אותנו ברגש של סיפוק ושמחה.

השאלה היא האם התינוק אכן חווה גם הוא חוויה של שמחה והרי הוא פוגש את ההורים שלו בפעם הראשונה. סביר להניח שבשלב הראשון כאשר התינוק יוצא לאויר העולם,הוא חווה חוויה לא מוכרת

ולא מובנת.בעצם התינוק שרוי בהלם.

חווית הניתוק-שליפה באופן אגרסיבי,לחצים חוזרים ונשנים שהם ממש לא ברורים דוחפים את התינוק לאויר העולם.זה הרגע שהתינוק חווה כאב עצום ולא מובן.עד שלב הלידה התינוק לא חווה מצוקה.

במבט זה אנו מבינים את הצעד הראשון של נפש האדם.התינוק חווה חווית ניתוק מהרחם בזמן שהוא שרוי בתחושת חיבור לרחם המהווה עבורו תחושת עונג מושלמת של חום,רוגע,ללא תחושת רעב. התינוק לא מזהה ברחם תחושה של חסרון.כל צרכיו מסופקים ולא מערערים את תחושת העונג באמצעות חסרון.

חווית הניתוק מלמדת את התינוק את תחושת הכאב.התינוק נחשף אל העולם כאשר הוא חווה חויה

המתפרשת כאכזרית-העולם הינו אכזרי וכואב. שאיפתו של התינוק בשלב זה היא לחזור חזרה פנימה לרחם החרב כאשר הדרך מהרחם לעולם הנה חד סטרית.

מהם אותם מאפייני חיים שחווה התינוק בשלב הלידה? תחושת העונג המושלם ברחם בהשואה לחויית הכאב, אשר התרחשה בשלב הלידה. תחושת הכאב צרובה כחויה טראומטית החרוטה בנפשו של התינוק כפחד מכאב ובמקביל חסרון וכמיהה עזה לתענוג.

מהו התענוג אשר התינוק מחפש ומהו הכאב אשר התינוק נמנע ממנו? ניתן להסיק מתהייה זו שתחושות

חדשות זרות ומנוכרות כגון רעב הן מקור הכאב אשר חווה התינוק בשלב הלידה וכאב זה מתבטא בבכי.

אך לא כך הוא הדבר.תחושת הכאב אשר איתה מתמודד התינוק הינה תחושת הניתוק מהרחם,החרדה המלווה בניתוק מהרחם וחוסר הודאות והזרות של הסביבה החדשה. תחושה זו תלוה את התינוק בכל שלב בתהליך התפתחות הנפש שלו ותהווה מודל המאפיין את משמעות הכאב,החסרון והפחד וכל מאפייני הרגשות השליליים אשר התינוק יפתח בהמשך מסלול החיים(בהתאם למטפלים אותם הוא פוגש והם המטפלים של התינוק להם הוא יקרא אמא ואבא).

כאשר ברור לנו מהו מקור הכאב של התינוק,סביר להניח שתחושת התענוג היא ההיפך מהכאב.אך לצערי לא כך הדבר.התינוק מחפש בכל דרך אפשרית למצוא את סביבת החיים ממנה הוא נותק כי מבחינתו שם צרוב העונג.

כדי להבין את העונג של התינוק, עלינו להבין שהעונג של התינוק זה שורש העונג הצרוב אצלנו כבוגרים. התענוג אותו מחפש התינוק הוא נועם,מגע,רכות,מים בטמפרטורה הזהה לטמפרטורה של הרחם.

בשלב השני של תחושת התענוג התינוק חווה את תחושת הרעב.תחושה שאינה מוכרת ומעוררת הרגשה של חסרון העתיד לבוא לתחושת מילוי.רפלקס המציצה הלא מודע ולא נשלט על ידי התינוק,מחבר אותו לשד אמו באופן לא מודע.התינוק מתחבר בעזרת האם למקור מזון.

ההזנה אותה חווה התינוק מספקת תחושת מילוי לחסרון,חויה מענגת והיא תחושת השובע.תחושת השובע מאזנת את תחושת העונג של התינוק וניתן לצרף לתחושת העונג תחושות חדשות כגון,נוחות מתהליכי היגיינה. כמו כן העיטוף של השמיכה מקנה את תחושת המגננה מהסביבה החדשה והמנוכרת.

החיבוק של האם באמצעות זרועותיה מקנה לתינוק את תחושת ההקשרות המהווה את עמוד השדרה של הנפש הבטוחה.

מרגרט מאהלר היא פסיכואנליטית ופסיכיאטרית הונגריה יהודייה. אחת

התרומות החשובות של מרגרט מאהלר לתחום הפסיכיאטריה הינה העיסוק המרכזי בחקר יחסי אובייקט וכמו כן טבעה את המושג ספרציה אינדיבידואציה

התיאוריה של מאהלר מחלקת את ההתפתחות של התינוק לחמישה חלקים- שניים כאחד ועוד ארבעה שלבים התפתחותיים עד גיל שלוש:

השלב הראשון שהם שני שלבים - האוטיסטי, הסימביוטי.

ועוד ארבעה שלבים שהם- הבחנה, אימון, התקרבות מחדש, קביעת אובייקט רגשי .

בחרתי להתמקד בשלב האימון ובשלב קביעת אובייקט רגשי.שלבים אלו הם סימבולים המשליכים להעצמה זוגית.

שלב האימון

האופן שבו האם מתדלקת רגשית את התינוק הינו הגורם המכריע את תהליך האימון של התינוק .אמא חרדה אשר לא מאפשרת לתינוק לחוות באופן מושלם את חקירותיו,מלמדת את התינוק לפתח חרדה.מאידך,אמא אשר לא מציבה בפני התינוק חסימה מפני סכנות או מאפשרת לתינוק להתמודד עם מכשולים שהתינוק עדיין לא בשל להתמודדות מולם,תפנים בנפשו של התינוק חוסר יכולת לזהות סכנות.אפשר להרחיב את היחס לנקודות האיזון בין המבנה האישיותי של האם לבין המבנה האישיותי המתפתח אצל התינוק ולהסיק מכך, שהאינטראקציה בין האמא לתינוק אינה יכולה להכלל כהכללה על כלל.לכל אינטראקציה השפעה סובייקטיבית המקנה לתינוק אישיות סובייקטיבית.

השלב הפסיכולוגי המתפתח בשלב האימון מפגיש את התינוק עם היכולות המוטוריות שהתפתחו בשלב האימון וגילוי היכולת לעמוד על הרגליים. בעצם התינוק מבין שהוא יכול להיפרד מהיכולת המוגבלת של התנועה בזחילה ולפתח תנועה במרחב על שתי רגליים.שינוי זה הינו שינוי מאד דרמטי עבור התינוק.שינוי מוטורי המקנה יכולות תנועה חדשות ביחס לזחילה,מקנה לתינוק מרחב התבוננות רחב יותר ומסקרן יותר. התינוק בשלב העמידה חשוף לגירויים מרובים ומורכבים יותר.נתון זה מאיץ את שלבי ההתפתחות של התינוק לאזורים מתקדמים.ניתן להתייחס לכך כקפיצת מדרגה.

החשיפה לעולם הרחב והדרמטי מציבה בפני התינוק תחושות רגשיות חדשות המרחיבות את התחושות הרגשיות שהתינוק רכש בשלבים המוקדמים.ההתרחבות הרגשית והנפשית מציבה בפני התינוק עולם מלא התפעלות.התינוק מפתח מערכת יחסים עם העולם המופלא המספק עבורו את תחושת המסוגלות, ההתפעלות וכמו כן הבאה לידי ביטוי יכולות מוטוריות ויכולות תפיסתיות מורחבות.תהליכי האימון אשר התינוק חווה,נותנים תחושת סיפוק והישגיות הגורמים לתינוק לחוש מסופק מעצמו.

קביעת אובייקט רגשי

השלב האחרון בתיאוריה של מרגרט מאהלר- הספרציה אינדיבידואציה הינו השלב שבו התינוק מגדיר את יכולותיו היחודיות, אך כדי שהוא יצליח להגדיר את עצמו הוא בעצם צריך לבדל עצמו מהסביבה ולהגדיר את עצמו כאינדיבידואל.בשלב האחרון לאחר שעבר כבר חמישה שלבים התפתחותיים שהם :

· שלב הארגון הפנימי – האוטיסטי

· שלב הארגון החיצוני – הסימביוטי

· שלב האיזון בין פנימי לחיצוני – ההבחנה

· שלב המיומנות בכישורים הנרכשים- האימון

· שלב ההתמודדות עם קונפליקט והתגברות על משבר- התקרבות מחדש

התינוק נמצא לפני השלב האחרון והחשוב בגיבוש המבנה לבסיס האישיותי.לפני השלב האחרון התינוק צריך לרכז את כל הכישורים שרכש בשלבים המוקדמים וללכד אותם לדפוס התנהגות אחיד. דפוס התנהגות אחיד יקנה לתינוק את היכולת לעבד את תחושותיו באופן שיהיו מותאמות לתפיסת המציאות שתהווה עבור התינוק בעתיד את המציאות של החיים ככלל .על מנת שלכידות ואחדות תכונותיו של התינוק יהיו מאוזנים,התינוק צריך סביבה בטוחה או בעצם בית בטוח,שאלו הם ההורים המטפלים.המטפלים בהמשך חייו של התינוק לא יהיו לידו,הם גם לא יהיו במבט עין ממנו ולכן התינוק נכנס לשלב המכריע של מבנה האישיות ותחושת הבטחון והוא בקביעת אובייקט רגשי.

בשלב הזה התינוק נמצא אחרי המשבר המורכב מהידיעה שהעולם גדול ושהוא פרט קטן בעולם הגדול. התמודדות זו מציבה בפני התינוק דילמה שאותה הוא צריך לפתור בכוחות עצמו- מצד אחד הצורך העז להמשך מסע ההתפתחות,הנובע מדחפים מולדים ולא נשלטים (איד אינסטיקטים) וכן התגברות על חרדת ההפרדות,שמפגישה את התינוק עם חרדת ההבלעות במלתעותיה של האם.האם התינוק יבחר"להיפרד"מהאם או יכנע לתחושת הרגרסיה אליה הוא נמשך בעקבות הגילוי שהעולם הוא גדול ושהוא פרט קטן.

סיכום המאמר

הנפש ואישיות האדם הינם הנכס היקר ובעל הערך החשוב ביותר לאדם.אישיותו של הפרט הינה הכלי המשמעותי לפיתוח סביבת חיים והגשמה של השאיפות אליהן הפרט מתכוונן.לכן מאמר זה שם דגש על הצעד הראשון של הפרט בגיבוש ועיצוב אישיות שהינו שלב הלידה והאינטראקציה בין התינוק למטפלים.מטפלים אשר זורעים את זרעי סביבת החיים אשר התינוק יפתח בשלבי חייו הבוגרים.

נתון זה מעורר תהיה מאוד חשובה שמהווה את נקודת הציר של חיי הפרט-האם הזרעים הנפשיים והרגשיים אשר ההורים שתלו בנפשו של התינוק הינם גורל אשר נחרץ והתינוק יצטרך "לסבול"מציאות שהוא בעצם לא בחר "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".

על מנת להציב את התשובה הנכונה לתהיה זו,מאמר זה מפגיש אתכם עם הפסיכואנליסטית מרגרט מאהלר אשר הציגה בפנינו את התפיסה של הספרציה אינדיבידואציה במציאות של יחסי אובייקט .

השלבים בתיאוריה הינם חמש מדרגות אשר ילוו את התינוק במהלך כל חייו,משלב הלידה ועד לעיצוב חייו הבוגרים וכמו כן עיצוב אישיותו ומבנה סביבתו.

אציין שוב את השלבים :

· שלב הארגון הפנימי – האוטיסטי

· שלב הארגון החיצוני – הסימביוטי

· שלב האיזון בין פנימי לחיצוני – ההבחנה

· שלב המיומנות בקישורים הנרכשים- האימון

· שלב ההתמודדות עם קונפליקט והתגברות על משבר- התקרבות מחדש

נציין שחמישה שלבים אלו הינם מרכיב יסודי באישיותו של האדם ואלה הם השלבים המופנמים בכל תהליכי החיים,אשר אנו פוגשים משלב האוטיזם ועד לשלב ההתקרבות מחדש.שלבים אלו מנהלים אותנו במפגשים עם סביבה חדשה ,מקום עבודה , קהילה, חברה, זוגיות , וכו'...

שימוש נכון וקבלה של חמישה השלבים במהלך חיינו הבוגרים והמתפתחים,יוצר את ההבדל האישיותי בין : קבעון מחשבתי,המקבע את האישיות ומונע התפתחות והעצמה אישית וסביבתית לבין גמישות מחשבתית , המבשרת על קיום יחסי אובייקט תקינים המובילים לצמיחה והעצמה אישית וסביבתית .