לצאת מהקבעון המחשבתי ולהגיע למחוזות של צמיחה

מחשבות ורגשות הן לא עובדות

כאשר אנו פוגשים את המחשבה,אנו חווים תחושה המפורשת למשמעות הנוצרת ממחשבה. כאשר המחשבה מתקבלת אנו מונעים על ידי אותה מסקנה שהינה תוצאה או קבלה סובייקטיבית של המחשבה.

האם אותה מחשבה אשר התקבלה והיא אשר מנתבת אותי ומשפיעה על הפעולות שלי,הינה באמת המחשבה הנכונה לי כסובייקט למרות שזו בחירה סובייקטיבית ?

מבחן המשמעות של המחשבה יהיה ריאלי,כאשר הפעולה אותה נבצע תהיה בעלת תוצאה חיובית ולשביעות רצונו של האדם.

למרות שמשתקפת התחושה שהפעולה אותה הפרט מיישם בעקבות מחשבותיו הינה פעולה אשר מובילה לשביעות רצון,אין המציאות משקפת שאכן כך הדבר.המפגש בין התוצאה לבין המחשבה לבין הסביבה, מפגישה את הפרט עם המחשבה הנוספת אשר מציגה תוצאה אחרת.

המפגש בין שתי מחשבות בעלות תוצאות שונות יוצרות דיסונסס.דיסונסס זה יוביל לתוצאה חדשה מאוזנת ומספקת יותר גם את הסובייקט וגם את האובייקט.לכן,התמודדות האדם באמצעות רגשותיו ומחשבותיו עם הקונפליקטים אותם הוא פוגש-לא תמיד יהיו האמצעי הנכון להתמודד עם תחושת הקושי וכמובן שאינם הבסיס הבטוח לפתרון הקונפליקט.

פתרון הקונפליקט מתחיל כאשר הסובייקט פוגש את הסובייקט.כל אדם הינו אובייקט בעל מחשבה סובייקטיבית.כאשר שני בני אדם נפגשים,הדיעה הסובייקטיבית של האחד פוגשת את התגובה הסובייקטיבית של האחר המושפעת מפרשנות סובייקטיבית המהווה בסיס לדעתו של הסובייקט.

כאשר שני אובייקטים נפגשים הם מייצרים סביבה דיאדית.מפגש זה מקיים סינתזה שהיא תוצר של שיח דיאלקטי שמוביל לחקר האמת.אמת זו מורכבת מדיסונסס סובייקטיבי של כל סובייקט אשר הציג את התיזה שעברה סינתזה עם התיזה של האחר.

בהתאם לזאת,ניתן להסיק שמחשבות ורגשות אינן עובדות,אלא אפשרויות אשר הסובייקט בוחר לקבל ולאמץ על מנת להתחבר לסביבה המקנה איכות חיים המבוססת על אשליה של חופש הבחירה.

בדיקת העובדות

מנגנוני ההגנה של האדם מתגבשים ביחד עם עיצוב המבנה האישיותי שלו.האדם בכל שלבי ההתפתחות וגיבוש מבנה האישיות,מפתח- "אני"יציב המתמודד מול "עצמי"חזק.התהליך בו ה"אני" מתמודד מול ה"עצמי" מייצר סכמות המאגדות דפוסי התנהגות אשר מנתחות את הנתונים ובהתאם לזאת נקבעות עובדות שעל פיהן האדם יבחר את הפעולות אותן הוא צריך לקיים על מנת לפתור את הקונפליקט.

כאשר האדם בוחר בסדרת פעולות לפתרון הקונפליקט בהצלחה,הוא מייצר סכמה.סכמה זו מאוחסנת במוח באזור הנקרא קורטקס (קליפת המוח). בעקבות יצירה של סכמה,אנו פוגשים את התגובה האוטומטית להתמודדות מול קונפליקט,תגובה אשר מתעלמת מהעובדות המתקיימות על פני השטח בזמן אמת.

הסכמה מבוססת על הזכרון לטווח ארוך.בזכרון לטווח ארוך מאופיינים אירועים אשר התרחשו וקיבלו מאפיין מסויים התואם לצרכי הישרדות של האדם.אפסון המידע מאפשר לאחזר את המידע בהתאם לסיטואציה אותה אנו פוגשים.סיטואציות אלו מאופיינות באמצעות שני מצבים:

מצב ראשון : עונג

מצב שני : כאב

מצבי העונג - רגעים אשר האדם חווה חויה מענגת,המקנה תגובה עם תחושת בטחון המבוססת על גמישות מחשבתית בעלת מאפיין של תחושת בטחון.

מצבי הכאב - רגעים בהם האדם חווה חויה בעלת מאפיין מכאיב או מכאיב מאד ברמה הטראומטית,המקנה תגובה של חוסר בטחון,המבוסס על עיוותי חשיבה.עיוותי חשיבה נוצרים ממצבים בהם האדם מתבסס על זכרון של אירועי העבר(סכמה) המאוחסנים בזכרון לטווח ארוך ומונעים מהאדם להשתמש בזכרון באמצעות גמישות מחשבתית.נתון זה מגביל את האדם לעבד את המידע ולאגור מידע חדש.חוסר היכולת לאגור מידע חדש נובע מרעשים מנטלים כגון כעס,עייפות,עומס ...רעש מנטלי יוצר שיפוטיות מוסרית שגויה או כניעה ללחץ חברתי.

הטיות שפוגעות בחשיבה

הטיה מחשבתית שפוגעת בחשיבה באה לידי ביטוי באופן שבו האדם אשר קולט מידע מהסביבה מצליח לפרק את המידע לגורמים ולחלק את הגורמים לקבוצות.נתמקד בקיטלוג מידע על בסיס שלילי.הטיה של מידע על בסיס שלילי מייצרת זוית ראיה מאד ממוקדת בפרמטרים שליליים ומבטלת כל אפשרות למידע חיובי להתקיים.

מצב זה מייצר פילטר שלילי.המידע מוביל להתפתחות סביבה-שמוטיב הקיום של סביבה זו הוא מוטיבים שליליים.מוטיבים שליליים אלו מדומים לתעלה,אשר אדם נכנס לתוכה ולא מצליח לראות שום מציאות שמקיימת מוטיב חיובי.מוטיבים אלו מפתחים פתולוגיות הבאות לידי ביטוי בשני מסלולים-

דכאון : חוסר יכולת של האדם לראות את עצמו בעל דימוי חיובי ולכן הנרטיב הבונה את תחושת הבטחון והקיימות הנו שלילי.בנוסף למחשבה השלילית המייצרת דימוי עצמי שלילי,אנו פוגשים טריגר נוסף והוא החרדה.

עיבוד מידע שלילי המייצר חרדה,מקנה לאדם זוית ראיה שלילית לגבי משמעות קיום ה"עצמי" בסביבה בה הוא מתקיים.השאלה המרכזית שמפרה את תחושת הבטחון היא-מה הולך לקרות עכשיו?והתשובה תהיה- ציפיה שמשהו רע הולך לקרות בכל מצב.החיבור בין דכאון וחרדה הינו פועל יוצא של סינון מחשבתי המקנה תפיסת מציאות שגויה:

הראשונה הנה מחשבה פנימית המעצבת את הערך העצמי.סוג המחשבה השניה הנה חיצונית,אשר מתמודדות עם הסביבה(אובייקטים ).ונשאלת השאלה-"באיזה אופן הסביבה תקבל אותי"?חוסר הבטחון הנובע מדיכוי ה"אני",יוצר חרדה באופן שהאדם מפנים את הסביבה.

לדוגמה :

אישה שפוגשת את בן זוגה שעסוק בדבר מסוים ולא יכול להתפנות להקשבה-האישה תקלוט מציאות שבעלה לא מעריך אותה או בעצם לא אוהב אותה.המציאות היא שהאישה מסננת את המידע הכולל וממקדת את המחשבה רק לדבר אחד שהוא חוסר יכולת של הבעל להתפנות אליה.

תפיסת המציאות וראיה של התמונה הכוללת

כאשר אנו באים להתבונן על תפיסת המציאות,צריך להבין מה משמעותה של התפיסה לפני שנחקור את המציאות.לכן צריך להתייחס ל"מיקוד" כפרמטר המרכיב תפיסה.כאשר האדם נמצא במרחב,יש לו את היכולת לקלוט את המשפיעים הנמצאים במרחב באמצעות חמישה חושים.לחמישה חושים הנ"ל ישנו זכרון הנחשב כזכרון חושי.הזכרון החושי מוגבל ובהתאם לזאת יכולת איסוף המידע מוגבלת הן בכמות והן בזמן הזכרון.זמן הזכירה הנו שניה וקיבולת המידע מוגבלת לזיהוי עד שבעה פריטים בו זמנית.על מנת לזהות פריט במרחב החושי,צריך ליצור מיקוד בפריט מסוים.אחיזתו בזכרון החושי נוצרת באמצעות פעולה החוזרת על עצמה באופן לא מודע.תוצר הלואי של חמישה חושים,הינו עוותי חשיבה ופעולות בעלי מאפיין אובססיבי,הנובעים ממיקוד יתר או חוסר מיקוד.

מערכת היחסים בין הזכרון החושי לבין התפיסה ולבין המיקוד,מפגישה אותנו עם טריאדה. לטריאדה ישנו מאפיין-כאשר מתקיימת דיאדה בתוך הטריאדה,בעצם פרמטר אחד מודחק.הדחקה של פרמטר אחד יוצרת התמקדות בפרט אחד בטווח הקצר והתעלמות בפרט האחר.המעבר לפרט האחר מבטל את קיומו של הפרט הראשון.מעבר מפרט שני לפרט שלישי מבטל את הפרט השני וכן הלאה.המגבלה של הטריאדה היא לקיים מערכת יחסים סימביוזית לשלושה פרמטרים בטריאדה.נתון זה הוא מגבלה בתפיסת המציאות וכן נתון המפרה את עיוותי החשיבה.

נתבונן במערכת היחסים בין - זכרון חושי ,מיקוד, תפיסה.

ציינתי שמערכת טריאדית מקיימת מערכת דיאדית ונאלצת להדחיק הצידה פרמטר אחד.כאשר הזכרון החושי בפעולה,הוא מקיים תקשורת באמצעות מיקוד ואז ישנה קליטה חושית ממוקדת.כאשר מתקיימת קליטה חושית ממוקדת,השלב הבא הנו התפיסה.כאשר ישנה בשלות של המיקו,התפיסה מתקיימת ומקיימת תהליך של הפנמה.התוצר של ההפנמה הנו העברה של המידע לזכרון לטווח קצר.על פי מערכת היחסים הטריאדית בין שלושת המרכיבים של תפיסת המציאות,צריך להבין שעל מנת שנקלוט את התמונה הכוללת,אנו בעצם מרכיבים באופן קוגניטיבי תמונה כוללת המורכבת ממספר רב של פרטים.

חוסר היכולת של האדם להרכיב את התמונה הכוללת מסמנת את המוגבלות הקוגניטיבית של האדם וחוסר המיומנות לחבר בין כל הפרטים על מנת לראות את התמונה הכוללת מגבלה זו הנה המגבלה המייצרת עיוותי חשיבה .כמו כן,מאד ברור שמערכת היחסים של הטריאדה התפיסתית יוצרת מורכבות מסועפת להרכבה של התמונה הכוללת.אחת מהבעיות הנ"ל היא בעצם חשיבה שלילית.התמודדות של האדם מול מורכבות הטריאדה בתפיסת המציאות,מובילה לאפשרות שהאדם אשר ניגש להרכבת התמונה הכוללת ירגיש תחושה של הערכה עצמית נמוכה הנובעת מפרפקציוניזם-חיבור בין הצורך לשלמות וחוסר יכולת למקד את המידע הנקלט ליחידת מידע חלקית של התמונה הכוללת.ההבנה כי התמונה הכוללת מורכבת מאיסוף יחידות מידע, מפתחת אצל האדם את ההבנה של הטריאדה שהוא זכרון חושי,מיקוד,תפיסה.צריך להוסיף את הפרמטרים- הקשבה והתבוננות.

הקשבה והתבוננות מובילות להתפתחות תהליך המייצר מערכת יחסים של מרכיבים נפשיים פנימיים.מערכת יחסים פנימית תקינה יוצרת איזון רגשי.על מנת ליצור איזון רגשי,הפרט פוגש את משמעות התהליך.זהו מפגש מאד מורכב הטומן בתוכו בלבול.בלבול הנובע מחוסר יכולת לאסוף נתונים ולחבר אותם לתמונה כוללת.חוסר היכולת לאסוף נתונים ולבנות תמונה כוללת נובע מעיוותי חשיבה אשר יוצרים תמונה חלקית.תמונה חלקית יוצרת רגש שלילי המוביל לדכדוך ובאופן שיטתי לדיכאון ופתולוגיות מסועפות.הדרך להגיע לתמונה הכוללת מאלצת את האדם להתחיל תהליך של אימון.אימון זה המוביל לניסוי וטעיה בביצוע תהליכים מדומים וכך להפכם לתהליכים מאזנים.ההתנסות בתהליך מדומה מייצרת תוצאה מאזנת.התוצאה מקנה בטחון לאמץ את התהליך להתנהגות קבועה.כאשר האדם פוגש את התהליך המאזן את התחושות הפנימיות,הוא יכול להפנות קשב והתבוננות מול אובייקטים הפוגשים אותו והוא אותם.מפגש זה מוציא את הפרט מתהליכים אגוצנטריים של התבוננות מצומצמת ומאפשרים התבוננות רחבה הכוללת את הסביבה ומאפשרת חשיבה מאוזנת.

חלק מאד חשוב בתהליך של הסתכלות על התמונה הכוללת ,הנו היכולת לפרש ולקרוא מחשבות.ההבנה של האדם את עצמו כסובייקט הפוגש אובייקט שהנו סובייקט,מדלל את הדחף לפרש את האובייקט.ההפנמה שהאדם הנו סובייקט מחדדת את ההבנה כי מחשבותיו של הסובייקט הינן נסתרות ולא ניתנות להבנה או לפרשנות מפני שהן סובייקט.כאשר הסובייקט משחרר מחשבה,האובייקט שהינו סובייקט בפני עצמו יקבל את המידע בהתאם להפנמה המתחוללת בהבנה הסובייקטיבית,הפנמה שהנה תוצר של הקשבה.

כאשר הפרט מפתח את יכולת ההקשבה,הוא מתקדם לכיוון של גילוי מדהים שהוא היכולת להתבונן בסביבה ולהבין שהתבוננות היא כלי למידה יסודי שבאמצעותו הוא מפתח את האישיות לאורך כל שלבי החיים.

כאשר האדם מפנה את יכולת הקשב שלו באמצעות התבוננות,גם בתהליך ההתבוננות אנו נפגוש עיוותי חשיבה.הסימפטום המרכזי לעיוותי חשיבה בתהליך ההתבוננות הינו הצמדת תויות.נתון הנובע מפרשנות מצומצמת למשמעות האובייקט אותו אנו פוגשים במרחב ומאידך,אילו נתונים אנו פוגשים ובאיזה אופן אנו מפרשים אותם?

הצמדת תויות היא דו סטרית ומובילה לביטוי של עצמי כוזב שמתאים את עצמו לציפיות הסביבה ונוגדים באופן מסוים את ה"אני" של הפרט.דיסוננס בין ה"אני"לבין ה"עצמי"הכוזב,מפגיש אותנו שוב מול הצמדת תויות. הדימוי העצמי של הפרט בא לידי ביטוי בתחושת הבטחון העצמי או הערך העצמי של הפרט.אך תחושת הבטחון העצמי מבשרת על חוסר בטחון או על ערך עצמי נמוך.לא ניתן לתת הכללה לאישיות של הפרט לגבי בטחון עצמי או ערך עצמי.פרמטרים אלו הנם יחסיים וכן יחסיים בהתאם לסביבה.מאידך,נפגוש משמעות של הפכיות הצורה,המבטאת באופן יחסי את ביטוי חוסר הבטחון וחוסר הערך העצמי.

הפרט מצמיד לעצמו תווית על מנת שהסביבה תזהה אותו במובן מסויים של תדמית.מאידך,

הסביבה מתרגמת את הפרט על פי אותם סימנים ומפרשת וקובעת סטיגמה המשויכת לפרט.

חשוב לציין שתיוג של אובייקט אותו אנו פוגשים הנו התמקדות במוטיב התנהגותי מצומצם.חוסר הבנה תרבותי של האובייקט וחוסר היכולת להתבונן על התמונה הכוללת אותה מייצג האובייקט, לא תאפשר להכיר מקרוב ולהבחין באיכויות של האובייקט אותו פגשנו.

חלק מתהליכים קוגניטיביים המשויכים לתהליכי הזכרון הם זיהוי באמצעות סמלים.סיכום מידעים כלליים של אפיזודות אותם חווה הסובייקט בתהליכי ההתפתחות הסובייקטיביים,מפתחים תכונה של הכללה ועיוות חשיבה גם על פי הסמלים אותם אנו פוגשים במרחב.עיוותי החשיבה בהתבוננות במרחב ופרשנות של תהליכים על פי סמלים,יוצרים מוגבלות מחשבתית המצמצמת את עצמה ומגבילה את היכולת היצירתית

ליצור הבנה רחבה יותר של התמונה הכוללת והיא נובעת מחוסר מיקוד,חוסר הקשבה ומוגבלות בהבנה.

צמצום המרחב היצירתי מייצר פתולוגיה המוזנת מעיוותי חשיבה שליליים המצמצמים את התמונה הכוללת לנקודה צרה המכילה חשיבה שלילית,הטוענת את מרכיבי הבטחון העצמי והערכה העצמית.בהתאם לזאת, עוצמת הדכדוך המתפתחת לדכאון בעל מאפיינים המתפתח לפתולוגיה.תופעה זו נכפית על הקוגניציה באופן לא מזוהה באמצעות שימוש בהפשטה סלקטיבית המתמקדת בחשיבה שלילית,שבאמצעותה הפרט מפרש את המציאות אותה הוא חווה באופן מצומצם ופוגעני.