מהי מהות החיוך, כמה כוח טמון בחיוך ?במאמר זה אנסה לפשט את הכוח הטמון בחיוך בהיבט הרוחני קבלי ומאידך, בהשוואה למשפיעים הפסיכולגיים הסמויים ושם אפגיש אתכם עם המושג גזלייט .
בעולם הטכנולוגי המתפתח של המאה העשרים והמאה העשרים ואחת אנו פוגשים את משמעות הקידוד, כתיבת אלגוריתמים המהווה סוג של פרדיגמה או סכמה המנהלת את מאפייני החיים שלנו .
ביהדות אנו פוגשים את המשנה ואת הגמרא . המשנה קודדה פרדיגמות למבנה של סיסמאות כמו
"ואהבת לרעך כמוך". קידוד זה מהוווה פרדיגמה מורכבת המאפיינת קבוצה של אנשים אשר מרכיבים קהילה ומחליטים לקיים אורח חיים משותף על פי תרבות המפרשת את הקוד
"ואהבת לרעך כמוך".כמו כן אנו פוגשים תרבויות מבודלות האחת מהשניה.
דורות לאחר מכן אנו פוגשים את הגמרא. הגמרא הינה פרשנות הפוסקת פסיקות ופסיקות אלו התקבלו על פי חכמים, ולפרט אין את הזכות להביע פרשנות הסותרת את הפרשנות הפוסקת של הגמרא .
החברה החילונית הגדירה לעצמה באופן מוחלט את הווייתה התרבותית,כאשר התרבות מושרשת באמצעות מוסדות החינוך,החל משלב הלידה ועד החיים הבוגרים .
האדם המתבגר מהלך בתלם החיים המנותב על ידי משפיעים סביבתיים .
לפני שארחיב את משמעות ה"משפיעים הסביבתיים" ברצוני להציג את המגן הרוחני למשמעות החיוך אשר מופר באמצעות משפיעים סביבתיים .
רבי נחמן מציג בפנינו משנה מדהימה המקנה גם כוח וגם פועל המשמרים ומפתחים את החיוך .משנה זו
מתחלקת לשתי משניות :
הראשונה - מצוה להיות בשמחה
והשניה - אין יאוש בעולם כלל
כאשר הסובייקט פוגש את המשניות הללו, הסובייקט חווה דיסוננס קוגנטיבי.הדיסוננס מאלץ את הסובייקט לקבל החלטה ולבחור באחת מהן. התלבטות זו מייצרת אי שקט נפשי הנובע מעוררות רגשית גבוהה שלא ניתנת להכלה.
בחירה באופציה אחת מהן,או יצירה של קוגניציה חדשה המאחדת את שתי המשניות ,תיצור את תחושת הרוגע המיוחל .
פרויד מציב בפנינו את תאוריית הדחף וגורם לאסכולה הפסיכולוגית להבין את ההוויה הפנימית הנסתרת של האדם,אשר פועלת באמצעות התת מודע .התת מודע מפעיל את האדם ומניע אותו לפעולה באופן לא מודע .
האדם על פי פרויד מונע על ידי שני דחפים תת הכרתיים:
הראשון- שאיפה לתענוג (המנעות מכאב)
השני- עקרון המציאות ( תפיסת המציאות )
כאשר אני מפגיש את משניותיו של רבי נחמן מול תאוריית הדחף של פרויד, אני רואה חפיפה סמנטית המובילה לדיסוננס קוגנטיבי שהפתרון הינו חיוך.
כאשר רבי נחמן טוען "מצוה להיות בשמחה" פרויד טוען לשאיפה לתענוג והמנעות מכאב.
כאשר רבי נחמן טוען "אין יאוש בעולם כלל " פרויד טוען שתפיסת המציאות מסיטה את הדחף.
אין יאוש בעולם כלל הינה תפיסת מציאות המסיטה את המשפיעים החיצוניים והגירויים הפנימיים היוצרים את תחושת היאוש- "הסטה של היאוש תעצים את החיוך".
עד כאן,ניתן להבין את משמעות הדיסוננס הקוגנטיבי ואת האמצעים שיש לאדם כאשר הרצון
להוביל את עצמו למחוזות של שמחה- האדם יממש את רצונו על ידי הסטה של הדחף ממקור של יאוש
למקור של שמחה המתבטאת בחיוך(בהמשך המאמר נפגוש את המשמעות אשר האדם מפרש לעצמו על מנת לתפוס מציאות). על מנת לחזק את היכולת להסיט את הדחפים הפנימיים ולהוביל את הנפש לשמחה מוחלטת,ישנן שתי תחנות חשיבה ומודעות אשר מחייבות התיחסות.התיחסות זו תאפשר לכל אדם להצליח לאבחן את הרגשותיו הפנימיות ולנטרל את המשפיעים החיצוניים:
*גז לייט
*חיפוש משמעות
על מנת שנבין את המונח גזלייט נמקד חשיבה באמצעות המושגים עמעום וערעור. שני המושגים עמעום וערעור מתייחסים ליכולת הרגשית של האדם. אדם המתהלך במסלול של יאוש, בעצם עובר תהליך של עמעום רגשות וערעור(דיכוי)היכולת להסיט את הדחף למסלול של שמחה ועונג.
ביסוד המחשבה "אין יאוש כלל" ו"האדם נמנע מכאב"- אין הגיון שהאדם יוביל את דחפיו למקור של יאוש.
על פי הגיון זה, הגורם היחידי שיכול להוביל את האדם למקורות של יאוש הינו הסביבה.
ולכן אציין מהי סביבה (למען הסר ספק).
מערכת היחסים בין סובייקט לאובייקט מגדירה סביבה כגון הורה לילד, בני זוג, עובד ומעביד,
פרט לבין קבוצה .
האדם מיום היוולדו ועד חייו הבוגרים לומד להעריך את עצמו ולעצב את אישיותו באמצעות פרשנות סובייקטיבית הנובעת מפנימיותו ומושפעת מהסביבה החיצונית. פגיעה בתהליך ההתפתחות יוצר דפוס אישיות נרקסיסטי אשר מגיע מתפיסת מציאות שגויה לגבי מערכות יחסים וזה בא לידי ביטוי במונח יחסי אובייקט, המפרש את האיזון המתבקש במערכות יחסים בין אובייקט לסובייקט. הצורך הסובייקטיבי להיות קיים נובע מיכולת שימור ה"אני"השואף לתענוג ונמע מכאב .בעקבות זאת ה"אני"בוחר אובייקט בסביבה על מנת להוציא לפועל את הדחפים לריצוי התענוג .
אישיות בריאה יודעת לאבחן בסביבה אובייקטים ולקיים איתם מערכת יחסים סימביוטית על מנת ליצור מערכת יחסים מענגת ומאוזנת.תהליך זה נובע מתחושת בטחון עצמי המתבטא בחיוך המשדר לסביבה "יש לי את המוכנות לקבל אותך כמו שאתה ואיך שאתה". כאשר אנו מתייחסים למערכות יחסים,אנו תקוה שמערכת יחסים על כל קשת גווניה הינה מערכת יחסים מעצימה המקנה אהבה ואהבה זו מפרה את גן הגדילה. אך כאשר אנו פוגשים מערכת יחסים פגומה,נפגוש מגוון רחב של מערכות בעלי מאפיין הגזלייט. מערכת יחסים גזלייט היא מערכת אשר פוגעת בפרט,אשר מעמעמת את מערכת הרגש ומערערת את יכולת התגובה. מערכות יחסים אלו מאופיינות כמערכות יחסים מדכאות ולרוב מאופיינות כמערכות התעללות נרקסיסטית אשר סוגדת לתרבות הגזלייט.צריך להבין שמערכות יחסים עם אישיות נרקסיסטית מתקיימות בכל שכבות האוכלוסיה החל מהורה נרקסיסט,בן זוג ,מעסיק וחברה הנשלטת על ידי מנהיגיה הנרקסיסטיים.
נתון זה מיצר מסלול צמיחה של קורבנות אשר נפגעים באופן שיטתי ממערכות נרקסיסטיות וכאשר הנפגע עובר באופן עקבי תהליך של גזלייט,הגזלייט מוביל לתחנה הלפני אחרונה שהיא דיכאון והתחנה האחרונה הינה התאבדות.לכן משנתו של רבי נחמן "מצווה להיות בשמחה"ו-" אין יאוש בעולם כלל" הינה קוד מנטלי אשר נפגעי הגזלייט צריכים לאמץ במידה והם לא יכולים להתנתק מההשפעה הסדיסטית של הנרקסיסט .
כאשר אדם נמצא במערכת יחסים בעלת מאפיין אלים או אלימות שקטה כגון גזלייט,הוא נמצא בעצם במתקפה תמידית של דיסוננס קוגנטיבי המחפש כל הזמן את המגשר המנטלי בין-אני בעל ערך או חסר ערך.נתון קשה מאד ומעציב מאד לחשוב שישנם אנשים שזוהי מהות חייהם .
הדרך המעצימה שאפשר להציע לנפגעי הגזלייט הינה מתן משמעות למהות החיים שהם מנהלים.
הרופא הנוירולוג הפסיכיאטר והפילוסוף ויקטור פרנקל הפנה את תשומת הלב למונח "משמעות"באמצעות שיטת טיפול פסיכוטרפויטית הלוגותרפיה. לוגוס ביוונית =משמעות. תרפיה =טיפול.
פרנקל בשיטתו הלוגו תרפיה מבטא את השאיפה למשמעות . שיטת הלוגו תרפיה נחשבת לאסכולה השלישית בתחום הפסיכולוגיה
פרנקל מתאר מצב נפשי של ריק קיומי הנוצר מהמשולש- דיכאון,תוקפנות והתמכרות .
הריק הקיומי הינו מרכיב לבעיות נפשיות ולבעיות רוחניות.על פי דבריו של פרנקל,כאשר אדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי הוא ימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו ואליו האדם יכול להתקדם ושלקראתו יוכל לחתור ובו יוכל לשכוח את עצמו.הדבר יגלה את הווייתו האנושית האמיתית ורוב הנוירוזות והבעיות שליוו אותו תפתרנה.כאשר האדם מוצא משמעות למעשיו או לדעותיו או כאשר האדם מציב משמעות לרצונותיו הוא משיג את חופש הבחירה.
פרנקל מציג בלוגותרפיה מונח נוסף שהינו "חירות מחשבתית". חירות מחשבתית הינו תהליך פנימי היוצר את חירות הרצון. באמצעות החירות המחשבתית ניתן לגלות את המשמעות הנסתרת בסיטואציה שבה האדם נמצא.
ניתן לקחת מהאדם את חירותו, את רכושו. אפשר להשפיע עליו ולאלץ אותו לבצע פעולות בכפיה, אך לעולם לא ניתן לשלוט במחשבותיו של האדם.וכן האופן שבו הוא יקבע משמעות לסיטואציה בה הוא נמצא!
פרנקל פסק את המונחים- חירות המחשבה וחירות הרצון לאחר שניצל ממחנות השמדה.בספרו "אדם מחפש משמעות" פרנקל מתאר את זוועות השואה וזוועות ההשמדה בפרט ומציין שהגברים הגדולים והחסונים לא היו בהכרח השורדים,אלא דוקא אותם אנשים אשר מצאו משמעות לקיומם במחנה ההשמדה.על מנת למצוא את המשמעות לסבל הבלתי נתפס,הם היו צריכים למצוא את הדרך לחופש המחשבתי ולהבין שמשמעות הקיום שלהם היא ברוח המחשבה שמגלה את החופש האבסולוטי,אשר מקנה תחושת בטחון לגלות את המשמעות שהיא משמעות החיים.
סיכום המאמר
בכותרת המאמר אני מציין את המשמעות של מערכת היחסים עם הבורא,כאשר מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו והמשמעות טמונה בחיוך .
החיוך מזמן אלינו את האובייקטים המרובים למימוש הדחפים של הסובייקט. סיפוק הדחף משמעותו- סיפוק ואושר. במהלך החיים האדם נופל ברשת פנימית של רגשות ודחפים הנובעים ממנו ולא מסביבתו ,אך מושרשים על ידי המטפלים אמא ואבא. תפקיד ההורים הוא לשחרר את הילד לחייו הסובייקטיביים עם כלים איכותיים המקנים תשתית לחיוך המזמן.
פגיעה בתהליך זה יוצרת תולדה של אישיות נרקסיסטית ומכאן מתחיל סיחרור של תהליך הגזלייט-
סביבה אשר מעמעמת את הרגש ומערערת את יכולת התגובה ובעצם מוחקת את היכולת לחייך.על מנת לנצח את סביבת הגזלייט שהינה סביבה שלילית והרסנית (יחסי אובייקט)-המאמר מפגיש אותנו עם המשנה של רבי נחמן "מצוה להיות בשמחה"ו"אין יאוש בעולם כלל".על מנת לחזק את רבי נחמן אנו פוגשים את פרויד ושני עקרונות- עיקרון העונג ועיקרון המציאות.כאשר אנו מבינים את מהות הדיסוננס הקוגנטיבי, אפשר לגשת לאסכולה השלישית בתחום הפסיכולוגיה שהינה הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל ולהבין את הכוח של המשמעות והחירות המחשבתית.כאשר האדם נמצא בסביבה שמטרתה לדכא את יכולת ההתפתחות שלנו וכאשר סביבה זו באופן לא מודע שמה לעצמה מטרה לדכא את הסביבה לצרכי ריצוי משאב של כוח ושליטה. בכלים שהוצגו במאמר ובחלקו האחרון ניתן לנצח את הדיכוי ולהתחבר לרצון הבורא,כאשר מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו והמשמעות היא לחייך.