עשרת הדברות , ה"אני" , אהבה עצמית

במעמד הר סיני משה רבנו יורד עם עשרת הדברות.השהיה בהר סיני נמשכה ארבעים יום וארבעים לילה.משה בעצם היה בבידוד מוחלט המקנה למשה רמת ריכוז ומיקוד פנימית עמוקה,חויה הבאה לפתור תהיה.סביר להניח שזו תהיה של מנהיג החושב על הכלל ברמת מקרו ומתוך הבנה שהמקרו משפיע על המיקרו והמיקרו מקיים את המקרו ובעצם מתקיים דיאלוג בין האני החווה לבין האני החושב לבין האני הפועל .

רגש-מחשבה -פעולה - המשולש הקדוש מוביל את משה לתהיה עמוקה בעלת אחריות גבוהה המתווה אצל משה יכולת לגלות את הבורא.בעצם משה מתחבר לאנרגיה של הבורא שהוא האזור המטאפיזי והמטא פסיכולוגי המהווים את היכולת לחשוב מעבר לדעת.

המחשבה של משה מנקודת עומק הינה מחשבה מעבר לדעת.היבט זה מתאים להגדרה חשיבה אובייקטיבית. חשיבה אובייקטיבית היא היכולת להתבונן על האחר מנקודת מבט המנטרלת את הסובייקט ומאפשרת להגדיר את אותם המשפיעים החיצוניים אשר ישפיעו על האובייקט באופן סובייקטיבי,כך שהאובייקט והסובייקט היו בנקודת איזון חופפת.נקודת איזון חופפת בין הסובייקט לבין האובייקט הינה נקודת המפגש עם הרגש המיוחל, רגש הנשמה.רגש הנשמה הינו רגש יחודי ואחיד,רגש שהוא הכל והכל בו.היחוד של רגש הנשמה הוא בהיותו רגש קולקטיבי,שאין שונות או פרשנות סובייקטיבית כי זהו הרגש הנשגב והמאחד בין האובייקט לבין הסובייקט.יחוד זה הוא על פי חוק השתוות הצורה.כאשר הסובייקט מתאחד עם האובייקט זהו רגש הנשמה האחד והיחיד.

הכמיהה האינסופית להתחבר לרגש היחודי אשר מאופיין ברגש אחד המקנה תחושה אחת תחושה יחידה.תחושה יחידה זו היא המאזנת באופן הרמוני את כל התחושות הסובייקטיביות של האדם ומאחדת אותו עם האחר שעומד מולו וביניהם נוצר חיבור.חיבור זה מסיר את הפחד,הפחד המפריד והמבטל בין אובייקט לסובייקט.כאשר מוסר הפחד,הבטחון מקבל קיום והקיום מאפשר לפרט לאהוב את האחר,באופן שבו האחר רוצה שיאהבו אותו.זהו האופן שבו האדם רוצה להיות נאהב .

באופן הזה ניתן להתייחס למתואר כמערכת יחסים המקיימת את "ואהבת לרעך כמוך" ו/או "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך" וכו'...

האידיליה הנשגבת מבינתנו ומהבנתנו,שאינה יכולה להכיל את ההיגיון של ואהבת לרעך כמוך מצריכה יציאה למסע ארוך של השגות,על מנת להיבנות נפשית ועל מנת שהפרט יכיל את הסובבים אותו ויהפוך אותם לאובייקטים מופנמים.

כאשר הפרט מפנים אובייקט הוא חווה חוויה סובייקטיבית.האובייקטים המופנמים מסווגים למגוון רחב של תחושות ורגשות.סיווג זה הינו סובייקטיבי והמאפיין הסובייקטיבי הינו המבדל בין הסובייקט לאובייקט שהוא הכלל הלא מופנם.

בעקבות התפתחותה של הפסיכולוגיה המודרנית של המאה העשרים,אפשר בדיעבד לשער שזוהי הדילמה בה התחבט משה רבנו במשך ארבעים יום וארבעים לילה.דילמה אשר יצרה תולדה המהווה פתרון מושלם. הדילמה בה משה התחבט זו הדילמה אשר הפסיכולוגיה המודרנית מתחבטת גם כן ושניהם הולידו עבורנו פתרונות.

משה התייחד בינו לבין בוראו והביא את התולדה היציבה והעתיקה עשרת הדברות.הפסיכולוגיה התייחדה בינה לבין החברה והביאה תולדה חדשנית ומתפתחת והיא משמעות ה"אני" ,ה"עצמי" ,ו"האישיות"- אסכולות שונות בתוך התפיסה הפסיכולוגית אשר מתפלגות,אך בעלות מכנה משותף המכיל גורמים חיצוניים ופנימיים, הדוחפים להתפתחות נפש האדם ומתחברים לאותה מטרה נשגבת של משה המביא את עשרת הדברות.

על מנת להבין תפיסה זו נצטרך להשוות בין התפיסות בקווים מנחים ולהבין את המשותף בין שתי החכמות שהן- הקבלה היהודית של עשרת הדברות ובין הפסיכולוגיה האמפירית של ימינו המציגה מספר תיאוריות ואבקש להתייחס רק לשלוש מהן:

תפיסת ה"אני" של פרויד

על פי פרויד,המבנה הפסיכולוגי של הנפש מחולק לשלושה חלקים - הסתמי , האני , אני עליון או האיד ,האגו סופר אגו.חלוקה של הנפש לשלושה חלקים המנהלים ומווסתים את הדחפים ,דחפים פנימיים המניעים לגדילה וכמו כן דחפים פנימיים המסווגים גירוים לדחף מוות ולדחף החיים וכו'...

פסיכולוגיית ה"עצמי"של היינץ קוהוט

בפסיכולוגיית ה"עצמי" של היינץ קוהוט,אנו פוגשים את תפיסת האינטראקציה -הפרט מתמודד עם הסביבה.הסביבה הינה הגורם המרכזי להתפתחות הנפש באמצעות האמפטיה מול הנרקסיזם.

סביבה אמפטית לצרכים הנרקסיזיים של התינוק מולידה את ההויה של העצמי.

פסיכולוגיית "האישיות"

פסיכולוגיית האישיות על פי גורדון אולפורט מכוונת אותנו לארגון תכונות למבנה האישיות.ארגון תכונות מכוון את האדם למימוש יכולותיו במסלול של העצמה אישית ומציב דילמה אשר מתייחסת לתכונות מופנמות ותכונות מוחצנות על פי תורתו של קארל יונג אשר מפגיש אותנו גם עם המונח "פרסונה".

כאשר אנו מתבוננים בקוים מנחים על שלוש האסכולות - האני ,העצמי והאישיות בפרספקטיבה לאחור,אפשר לראות תהליך התפתחותי של הפסיכולוגיה המודרנית ולראות את ההמשכיות.כל אסכולה ממשיכה את קודמתה.פרויד מיצג את הדחף],קוהוט מיצג את ההשפעה הסביבתית וקארל יונג מיצג את את התגובה. שלושתם ביחד מייצגים תהליך מובנה של הנפש באופן הסובייקטיבי והתמודדות עם המפגש בין הסובייקט לאובייקט.

משה רבנו ועשרת הדברות

לאחר התיאוריות הפסיכואנליטיות המרכיבים את התפיסה של הפסיכולוגיה המודרנית,ניתן להתבונן על עשרת הדברות בפרספקטיבה פסיכואנליטית ולהשוות בין התוצאות של כל תיאוריה בנפרד וכל התיאוריות ביחד.אך בוחן התוצאה צריך להוות את הבסיס לדמיון בין התיאוריות ולא האופן הסמנטי של התיאוריה.

כאשר אני מתבוננן על המבנה של עשרת הדברות אני מזהה שתי קבוצות המשקפות את פנימיות האדם ואת החיצוניות של האדם.החלוקה של עשרת הדברות לשתי קבוצות:

חמש הדברות הראשונות מייצגות פנימיות

חמש הדברות השניות מייצגות חיצוניות

על פי קארל יונג האישיות הינה איסוף תכונות של האדם המאגדות את מבנה האישיות מחולקות גם הן לתכונות אינטרוורטיים, לתכונות אקסטרוורטיים.

על פי התפיסה הפרוידיאנית הנפש מחולקת לשלושה חלקים יסודיים- איד, אגו,סופר אגו, המשקפים את תפיסת האני .ניתן לשייך את שלוש הדברות הראשונות כיסוד למבנה הנפש של האדם כחופף לתפיסתו של פרויד :

"אני ה אלוהיך, לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה ... לא תזכיר את שם ה' לשווא

שלוש הדברות הנ"ל הינם אובייקטים מופנמים של דמות רוחנית הבונה את יסוד האישיות דמות רוחנית מופנמת המשקפת את משמעות האני.

כמו כן,תפיסתו של היינץ קוהוט המשייך מערכת יחסים בין דחפים נרקסיסטיים לבין מערכת יחסים אמפטית.

כמו כן היצר הילדי החוקר ומגלה עולם,יוצר אשליה נרקסיסטית "אני גדול אני כל יכול" יכול וצריך להתנפץ בהמשך מסלול ההתפתחות של הילד באופן הדרגתי המעורר תחושת תסכול וזעם אשר יופנה כלפי ההורים המטפלים שצריכים לגלות אמפטיה כלפי תחושותיו של הילד המתוסכל.

את התפיסה הזו ניתן לפגוש בדיבר הרביעי והחמישי "שמור את יום השבת לקדשו"-דיבר המפגיש אותנו עם חשבון נפש וארגון פנימי של התסכול הנרקסיסטי וההפנמה שהעולם גדול ואני קטן או אני קטן בעולם גדול. ההפנמה של העולם גדול וההפנמה שאני מוגבל מצריכה את הדיבר החמישי שהוא "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך"

קיום הדיבר החמישי מהווה תוצאה של התפתחות העצמי הבריא-למען יאריכו ימיך,למען זה שלחייך לא יהיו השלכות פתולוגיות.

עד כה אפשר לזהות חפיפה אידיאולוגית בין שלושת התיאוריות הפסיכואנליטיות לבין עשרת הדברות.חפיפה אידיאולוגית לגבי החלקים האינטרוורטיים-חמשת הדברות הראשונים במפורש מציגים תפיסה פנימית.איזון או קיום חמשת הדברות בפנימיותו של האדם מקיימים חוסן נפשי בריא המיצג חמש חוזקות המשתוות לחמישה עוגנים בתפיסה של אינטליגנציה רגשית:

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים = עוגן הזיהוי

היכולת לזהות רגשות,מחשבה ופעולה ולהבין את הקשר ביניהם ולדעת לפעול על פיהן בבטחון מוחלט.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי = עוגן השליטה

היכולת לשליטה רגשית ומעבר ממצב רגשי לא רצוי למצב רגשי אחר.

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא = עוגן הבחירה

היכולת להכנס למצבי רגש הקשורים לדחף ולהגיע להישגים והצלחה.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ = עוגן ההקשבה

היכולת לקרוא את רגשות הזולת ולהיות רגיש אליהם ואף להשפיע עליהם.

.כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ = עוגן הפיתוח

היכולת לפתח ולשמור לאורך זמן על מערכת יחסים בינאישית.

לאחר שהאדם הפנים את חמישה העוגנים של האינטליגנציה הרגשית,הוא יכול לצאת החוצה באמצעותם של העוגנים ולגלות את התכונות האקסטרוורטיים,אך הפעם עשרת הדברות מפגישות את האדם עם חמש דברות בעלות משמעות של איסור,אך אני בוחר להתייחס לאיסורים אלו כתמרורי אזהרה.מאידך,בהיבט הפסיכואנליטי כפתלוגיה הטמון בקונפליקט הנוצר מיחסים בין אובייקט לסובייקט הניתן לשייכם כאינטראקציה.

חוסר איזון של חמשת הדברות האינטרוורטיים שהם חמש הדברות הראשונות.במידה ואין איזון מוחלט ביניהם, האדם יפגוש דחפים פנימיים השואפים להתפרץ החוצה באופן בלתי נשלט ובלתי מרוסן שמובילים להרס.

מאידך,על פי פרויד,חוסר איזון בין האיד,האגו והסופר אגו יצור דחפים בעלי מאפיינים שליליים שפרויד הגדיר "דחף המוות".

בתיאוריית העצמי קוהוט מגדיר פתולוגיה נרקסיסטית של חוסר הפנמה של אני קטן בעולם גדול,מצב המיצר דחפים הרסניים בעקבות חוסר יכולת להביא לידי ביטוי את הדחפים אני גדול בעולם קטן,דחפים שליליים המבטאים גם סדיזם ומזוכיזם.

לכן חמש הדברות השניות המוגדרות אקסטרוורטיים נחשבות לתכונות הרסניות אשר האדם מכיל בנפשו הבהמית היצרית ומוגדרות ביהדות כחמש הדברות של בן אדם לעצמו.

לֹא תִרְצַח = עוגן זיהוי

ההיבט הפנימי :הוא בעצם לרצח פנימי של האדם את עצמו.רצח אופי הבא לידי ביטוי בניתוק רגשי,חוסר יכולת להרגיש את הסביבה,מתן ביטוי אלים לדחפים המופנים פנימה ותוקפים את האדם עצמו-יצר המוות.

בהיבט החיצוני : רצח נטילת חיים באופן מוחלט המבטא את הדחף הפנימי האלים המופנה כלפי חוץ.

לֹא תִנְאָף = עוגן שליטה

ההיבט הפנימי : הינו שליטה ברגשות, כולת אבחון הדחפים והמשפיעים החיצוניים וההבנה שלאמץ דחפים ורגשות של אחרים הינו ביטול הרצון שלי,משמע בגידה בעצמי,אימוץ זהות מזויפת.

ההיבט החיצוני: האדם לא יכול לסגל לעצמו את רצונותיו ואינו מסוגל להיות מסופק ולכן ינסה לספק לעצמו את רצונותיו של האחר.

לֹא תִגְנֹב = עוגן הבחירה

ההיבט הפנימי : שיקול הדעת הפנימי של האדם אשר מבוסס על בחירה,הפקת לקחים ומסקנות כבסיס לצמיחה.כאשר אדם עובר חויה לחויה יש משמעות סובייקטיבית יחודית והיא בונה את האישיות. קבלת תובנות של האחר ללא חויה סובייקטיבית,הינה גניבת הדעת.

ההיבט החיצוני : אדם עמל בזיעת אפו על מנת להתפרנס ובזכות כספו רוכש לרווחתו את רכושו.נטילת רכושו של האחר ללא עמל הינה גניבה.השגת רכוש ללא עמל,אינה מספקת את השלוה והסיפוק המושג מרכישה של הדבר שהינו הצלחה.

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר = עוגן ההקשבה

ההיבט הפנימי : כאשר האדם מפרש את חברו הוא בעצם צריך להקשיב.חוסר הנכונות להקשיב הוא חוסר מוכנות להבין.חוסר נכונות להבין משמע שקר.האדם לא מבין את חברו והאופן שחברו מפורש הינו שקר,לכן האדם צריך להקשיב ולודא שאכן הבין את חברו באופן מדויק ולא הפך אותו לשקרן.

ההיבט החיצוני: המשמעות הפנימית של ההקשבה היא האופן בו האדם מתקשר עם הסביבה.כאשר אדם לא מקשיב לעצמו הוא לא מקשיב לסביבה,הוא מפרש מציאות באופן דמיוני.ביטוי מציאות זו הינה שקר.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ = עוגן הפיתוח

ההיבט הפנימי : זיהוי הדחף המבטל את היכולת של האני, כאשר האני חומד,האני מבטל לעצמי את היכולת להשיג ולהשיג לעצמי את הרצונות שלי המעצימים אותי.לכל אדם יש קצב התפתחות שונה,רצונות שונים ויכולות שונות.כאשר האדם חומד,הוא מבטל את עצמו ומבטל את הצמיחה של העצמי.

ההיבט החיצוני : לחמוד הינו מושא הקנאה המבטא כעס,חוסר בטחון,פחד ושנאה.מרכיבי הקנאה הינם היסוד לכל סוג של פתולוגיה והחמורה ביותר היא החמדנות.מצב המגביל את יכולותיו של האדם ושאיפותיו להתפתח, מעצים את התסכול וזהו ביטוי מובהק להרס עצמי -יצר מוות,מלחמה.

סיכום

ההשוואה בין עשרת הדברות לבין התיאוריה הפסיכואנליטית משקפת את מסלול ההמראה של האדם בתהליך ההעצמה האישית.התיאוריות הפסיכואנליטיות-האני,העצמי ,האישיות יוצרות שרשרת תהליכים של התפתחות האדם,המוצגים על פי דחפים פנימיים הבאים לידי ביטוי באינטראקציה עם הסביבה ומתכנסים לארגון תכונות המשקפות את מבנה האישיות.

בעשרת הדברות אנו פוגשים את אותו תהליך אשר משקף דחפים פנימיים.בחמש הדברות הראשונות ובמקביל חמש הדברות השניות המשקפות דחפים חיצוניים,אשר שורשם בפנימיות האדם והמקבלים ביטוי חיצוני במעשים.

בכל האסכולות אנו פוגשים תהליך משתלשל מלמעלה למטה ותכונה עליונה הינה התכונה המרוכזת.תכונה מרוכזת זו אשר משקפת את השתלשלותה באופן מדולל.האני המרוכז לדחפים מדולל לאינטראקציה עם הסביבה והיוצר עצמי.עצמי הפוגש סביבה אמפטית שמשקפת קבוצת תכונות סובייקטיביות המאוגדות לאישיות.

באותו סדר והגיון אנו פוגשים בעשרת הדברות כאשר בדיבר הראשון מרוכזים כל עשרת הדברות.