כאשר השלוה פוגשת את הניצוץ האלוהי...

כאשר השלוה פוגשת את הניצוץ האלוהי נברא האדם ורק לאחר מכן האדם בורא את עולמו.

כאשר אנו תוהים אחר עולמו של האדם,צריך להבין שכאשר מתבוננים פנימה אנו מבינים שהאדם צריך לקחת אחריות ולעשות מעשה.

לא משנה מי את או אתה,כל אדם זקוק למישהו לצידו ולכן צריך לסלול את הדרך על מנת לאהוב ולקיים משפחה מאושרת.

משפחה היא מהות החיים ומהות האושר בכל החכמות-חכמת הקבלה,הפסיכולוגיה,פילוסופיה,בודהיזם ישנה הסכמה שאדם שואף לתענוג ונמנע מכאב.המנעות מכאב ושאיפה לתענוג,היינו גן גדילה הדוחף את האדם להתפתח.

האדם מתפתח על פי שלבים הידועים לנו משלב הינקות ועד חיינו הבוגרים.בכל שלבי ההתפתחות גן הגדילה הוא דחף פנימי לא מודע,שמניע אותנו לפעולה.פעולה זו היא פעולה נתונה במחלוקת.מחלוקת זו היא ביחס לאדם התופס מציאות אשר נקלטת בחמישה חושים.בהמשך החיים,חמישה חושים ותפיסת המציאות מעוותים באמצעות תהליכי זכרון והחסכון באנרגיה של המוח.

ככל שהאדם מתפתח,באמצעות הזכרון והמבנה של המוח,האדם מצמצם את עולמו ומקבע את עצמו בעולם סובייקטיבי המחפש את המסלול אל האושר המוגבל במערכת המנעות מכאב.

המנעות מכאב היא הצעד הראשון בדרך אל האושר/תענוג,אך באותה מידה,הצעד המונע את השגת

האושר/תענוג-דיסוננס זה בין המנעות מכאב ושאיפה לתענוג יוצר תולדה פסיכולוגית(דחף)והוא התשוקה.או באופן מדויק-התשוקה לתענוג.

התשוקה לתענוג

מהי תשוקה?ניתן לפשט את התשוקה לרצון.על מנת להבין את מהות הרצון/תשוקה,עלינו להפנים כי רצון הינו מערכת יחסים בין המנעות מכאב ושאיפה לתענוג,בין מותר ואסור,בין כדאי לערכי,בין חסרון למילוי,בין הכחשה והפנמה,בין אהבה ושנאה,בניה והרס.

המאבק האינסופי בין ניגודים אלו מקבל התייחסות במספר אסכולות-

פסיכולוגיה: יחסי אובייקט,העברה והעברה נגדית

בחכמת הקבלה: כלי ואור,מילוי וחסרון

ביון מציג: את המכיל והמוכל

פרויד מציג: מודע,תת מודע,אל מודע

לכן,איסוף וחיבור כל התפיסות הנ"ל מוביל אותי לתובנה,כי התשוקה הינה מחולל רצונות,הפועל כיסוד בתת המודע כדחף להטיב.דחף זה פועל בשני מישורים:

במישור המופנם ובמישור המוחצן.המפגש בין הדחף המופנם והדחף המוחצן,מפגיש אותנו עם המונח "יחסי אובייקט ויחסי העברה".הסובייקט חותר למגע עם אובייקט מתוך השאיפה לתענוג.הסובייקט מעביר אנרגיה לאובייקט-"תיטיב עמי" ומצפה מאובייקט שיעביר אליו בחזרה אנרגיה מטיבה.יחסי אובייקט הנ"ל בונים לנו מערכות יחסים בין הורה לילד,כאשר ההורה/המטפל פועל מתוך תשוקה להטיב ובכך מטיב עם התינוק השואף לקבל תענוג.התינוק מפעיל סדרת פעולות מ,ת,ג - מטרה, תגובה, גירוי.

לדוגמא: תינוק רעב רוצה לאכול-הרעב הינו תחושת חסרון.המזון אליו משתוקקה תינוק הוא מילוי,היוצר תענוג. האופן שהתינוק פועל על מנת להשיג את המילוי הוא באמצעות יחסי העברה.לתינוק יש מטרה להשיג מזון לכן התינוק יעביר אנרגיה שהיא התגובה/פעולה על מנת לקבל מזון.התגובה של התינוק מופנית לאובייקט, האובייקט חובה גירוי,הגירוי הינו בכי.הבכי עבור האובייקט הוא המנעות מכאב ולכן יפעל על מנת להשתיק את הבכי באמצעות מזון.המזון הינו עונג עבור התינוק וגם עבור האובייקט/ההורה /המטפל.

מערכת יחסים זו המבוססת על יחסי אובייקט ויחסי העברה נגדית,מזינים את מערכת היחסים שלנו לאורך כל חיינו משלב הינקות ועד לשלב החיים המבוגרים.באופן תקין תחושת תלות באובייקט והצורך לחתור למגע על מנת להפיק תענוג,מצריכים מובחנות וסיווג הדחפים והפיכתם לרצון.רצון מובחן יצור בהירות ותחושה לגיטימית לקיום הרצון והשלמה עם התלות באובייקט,שאליו מפנה הסובייקט את רצונו המוחצן.

כאשר התינוק במערכת היחסים עם ההורה /המטפל,לא מצליח להפעיל את המ.ת.ג -ההורה/המטפל אינו קשוב לגירוי שהתינוק מעביר אליו.

כאשר ההזנחה חוזרת על עצמה באופן שיטתי,זוהי מערכת יחסים המתקיימת על בסיס יחסי העברה שלילית. נתון הגורם לתינוק לפתח מנגנון הגנה אשר מפנה את הדחף לתענוג כלפי עצמו.כך מנתק התינוק את הקשר הרגשי מהמטפלים שלו,פרמטר הגורם לתינוק לפתח הפרעות נפשיות אותן נפגוש בשלבי החיים הבוגרים.

כמו כן הפרעות נפשיות מהוות השלכה ישירה בזוגיות לא תקינה,המאופיינת בחוסר תקשורת וכמו כן ברגשי אשמה מאד חזקים,כאשר יש צורך להיות תלוי באובייקט.חוסר יכולת לפתח תלות נובע מניתוק רגשי חלקי ובמצבים מסויימים ניתוק רגשי מוחלט.

ניתוק רגשי הוא פגם הטמון ביחסי העברה.פגם זה מונע לחוש תענוג בזוגיות.

כאשר שני בני הזוג אינם חשים חסרון ואין להם צורך לחתור למגע-מתקיימת אהבה שאינה תלויה ושני בני הזוג מרגישים מלאים ומסופקים.

אך כאשר צד אחד מרגיש בחסרון הוא מעוניין לקבל מילוי מבן הזוג ולכן הסובייקט יעביר לאובייקט את תחושת החסרון,האובייקט יעביר את המילוי לסובייקט-גם במצב זה האהבה תנצח.

כאשר הסובייקט יעביר לאובייקט תחושה של חוסר וכאשר האובייקט לא ירגיש את החסרון של הסובייקט,אנו נפגוש תסכול.תסכולו של הסובייקט יבוא לידי לביטוי שוב פעם כאנרגיה שתעבור ביחסי העברה,אך הפעם באופן שלילי.

האובייקט יקלוט את האנרגיה השלילית ויעביר בחזרה אנרגיה שלילית.נתון אשר מפתח את הקונפליקט לסיטואציה לא רצויה ובמצב קיצון אף לסיטואציה לא נסלחת.

על מנת לנצח את יחסי ההעברה השליליים המפתחים קונפליקט לא פתור,בני הזוג צריכים לפתח את התכונה התשוקה להטיב.

מהי המשמעות של התשוקה להטיב?האם הכוונה היא "לרדוף"כל היום אחר בן הזוג ולרצות אותו,

להכנע לרצונו ולבטל בעצם את עצמי ואת הרצונות שלי מולו?כמובן,לא זו הכוונה וההיפך המוחלט היא המטרה,כאשר המטרה היא לקיים זוגיות מעצימה.

הצעד הראשון הוא להגדיר את המשמעות של התא הזוגי וכמו כן את המשמעות של הפרט בתא הזוגי.לאחר מכן להגדיר את המשמעות של התא המשפחתי וכן את המשמעות של הפרט בתא המשפחתי.

על מנת להבין את התהליך ולפתח את התשוקה להטיב,צריך להבין את משמעות החסרון ומהו היסוד של החסרון או איזה משקל של השפעה החסרון ממלא בחיים שלנו משלב הינקות ועד לחיים הבוגרים והמתבגרים.

במאמר זה ציינתי מגוון ניגודים המהווים דיסוננס היוצר תולדה ולכן נמקד את הקשב במערכת היחסים בין חסרון/למילוי החסרון,כאשר התולדה הינו הרצון.

חסרון במינון נמוך יצור רצון פסיבי.חסרון במינון גבוה יצור רצון אקטיבי.

כאשר יש לפרט רצון אקטיבי בעל משמעות,הפרט ירגיש את התשוקה ולכן כאשר רוצים לפתח את התשוקה להטיב,צריך להגדיר את המשמעות.

במהותה של הבריאה על פי חכמת הקבלה,הבורא ברא את העולם על מנת להטיב עם נבראיו.כאשר זוג מחליט להוליד ילד,נוצר זיווג בעל משמעות של רצון להטיב לשני בני הזוג,כאשר התולדה לכך הינו התינוק.

זוג ההורים הם בוראיו של התינוק.המשמעות של תולדה זו,הינה בריאתה של משפחה ומטרתה להטיב לנבראים.

כאשר אנו מתייחסים למהות הבריאה,אנו מגלים חסרון ואת החסרון אנו מעוניינים למלא בתענוג.התענוג הינו המשמעות של הבריאה.האחראי לתענוג זה הינו הבורא,אשר במהותו הינו טוב ומטיב לנבראיו.לכן כאשר זוג ההורים בוראים את התינוק,הם בעצם מקיימים את המשמעות.משמעות זו השתלשלה מן הבורא והתלבשה בנשמתו של האדם אשר חש חסרון שהתפתח לצורך בעל משמעות,שהיא תולדה של תינוק אשר מאופיינת בתכונה התשוקה להטיב.

על פי המוטיב של השתלשלות מלמעלה למטה,אנו מבינים את הצורך של האם להטיב עם התינוק באמצעות התשוקה להטיב.האם מודעת באופן אינסטינקטיבי לצרכיו של התינוק וגם לומדת את צרכיו.התינוק מונע על-פי מוטיב של חסרון ומביע את חסרונו באמצעות מ,ת,ג (מטרה,תגובה,גירוי).האם באמצעות התשוקה להטיב לתינוק מספקת את צרכיו שהם מילוי החסרון.

באותו האופן,כשהאם לומדת לאפיין את חסרונותיו של התינוק ולספק לו את המילוי המתאים,התינוק לומד לאפיין את חסרונותיו ולדרוש מהסביבה את המילוי המתאים.

תהליך סימביוזי זה הינו תהליך של גדילה ושאיפה להתפתח.

לתינוק יש מודל שמניע אותו לפעולה,כאשר המשמעות היא להטיב לעצמו באמצעות הסביבה בה הוא מתפתח. עד כאן ניתן להבין שהתכונה "התשוקה להטיב"הינה תכונה שורשית הטבועה בנפשו של האדם מיום היוולדו, וכמו כן הינה מושא רצונותיו בהמשך חייו המתפתחים.

במסלול החיים המתפתח של התינוק,התינוק חווה מפגש עם האב/המטפל ובהתאם לזאת התינוק חווה גם את הנתק מהאם המטפלת.המציאות החדשה היא מציאות מתפצלת בין שני מטפלים.בעקבות פיצול זה,התינוק משמר בזכרון את מאפייני הטיפול של האם ודורש את אותו סגנון טיפול מהאב.התינוק אינו מודע לזאת שלאבא יש סגנון טיפול שונה,אך משמעות הטיפול זהה למשמעות של האם.האב גם מונע מאותו אינסטינקט של התכונה התשוקה להטיב,אך הדינמיקה שונה.כמו כן,החסרון כרגע בנפשו של התינוק היא האמא והשאלה הנשאלת היא-האם האב יכול לספק לתינוק את חסרון האם?

באופן פשטני,אבא אינו יכול לספק לתינוק את המילוי,אשר ממלא את חסרון האם,אלא שלאב תפקיד שממשיך לפתח אצל התינוק את משמעות הקונפליקט המאפשר את התענוג.

התינוק פיתח מודל המסמל את משמעות העונג "באופן מוחלט מבחינתו",אך טרם הספיק לבחון משמעויות נוספות המשלימות את משמעות הטוב המוחלט.

התינוק חווה מציאות חדשה,שהינה מעבר מדיאדה לטריאדה-מעבר ממערכת צרכים וסיפוקים בין אמא לתינוק למערכת צרכים וסיפוקים בין תינוק,אמא ואבא.מציאות המסמלת שלב בתהליך ההתפתחות של התינוק,הפוגש את האב ומתחיל את המסע המשמעותי המתאפיין בתסביך אדיפוס/אלקטרה.התפיסה הרווחת לגבי תסביך אדיפוס/אלקטרה,מוצגת כתסביך הדחף המיני והמאבק בין התשוקה המינית של התינוק לאם/אב עם המתחרה החוסם את הגישה למושא התשוקה.

מציאות זו חושפת את תפקידו של האב,אשר מספק פן נוסף בתודעה של התינוק,אשר מייצג את המפגש בין מותר ואסור,בין רצוי ומצוי,בין מוסר והפקרות.משמעות התפקיד של האב היא למפתח אצל התינוק את הסופר אגו או מכונת חשיבה.התינוק חווה את הקונפליקט הסובייקטיבי בין מערכת החשיבה לבין מערכת הרגש.מערכת הרגש היא הזכרון של מערכת יחסים עם האמא המטיבה ללא התניה.נתינה הנובעת מצרכים ביולוגיים כמו מזון,חום וצורך רוחני של תחושת בטחון.

מערכת החשיבה הנ"ל היא הזכרון של מערכת היחסים עם האב המציב מגבלות למערכת הסקרנות של התינוק ומאלץ את התינוק להבדיל בין שאיפה לעונג והמנעות מכאב.שתי המערכות הנ"ל מהוות מודל התנהגותי המלווה את התינוק במהלך החיים הבוגרים ומהוות יסוד להתפתחות האישיות הסובייקטיבית המקיימת את התא הזוגי אשר מפתח את התא המשפחתי.

סיכום

כאשר השלווה פוגשת את הניצוץ האלוהי,נברא האדם - השלווה היא התענוג,הניצוץ האלוהי הינו הדחף , הדחף מייצג חסרון.הרמוניה בין שלווה/תענוג לבין דחף/חסרון יוצרת בריאת עולם,מכיון שיסוד העולם מבוסס על חסרון ומילוי הם מהווים ניגודים.רק לאחר מכן אדם בונה את עולמו.עולמו של האדם הוא מסלול חיים אשר האדם בוחר.הבחירה נובעת משלווה ולא מכפיה,אחרת "אין זו בחירה".

לכן,כאשר האדם יוצא למסע החיים,מסע זה נובע מהתשוקה להטיב(חותם אשר מוטבע בתת ההכרה של התינוק מיום היוולדו).

האדם/סובייקט הפוגש את האחר/אובייקט-כאשר האדם והאחר נפגשים,יש להם מטרה אחת-להטיב אחד לשני.מערכת זו מתבצעת על פי יחסי אובייקט.יחסי אובייקט מייצרים את הדחף המהווה רצון משותף של האדם והאחר וכך ניתן להקים משפחה מאושרת.כאשר החסרון של האדם משפיע על הצורך לקבל תענוג,המילוי של האחר-לתת תענוג וכאשר אחד רוצה לקבל ואחר משתוקק לתת,אנו פוגשים את התשוקה להטיב.להטיב לאחר, להטיב לעצמך,להטיב למשפחה.